<h1>אהל מועד שער ראשית חכמה דרך ו'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
והשח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם ולא בדברים בטלים.
<h2>דף כג.</h2>
יש דברים שהם מחוקי התורה ולכבוד לומדיה ואסור לוותר עליהם וע"כ אמרו שצריך ת"ח להיות נוקם ונוטר כנחש שאסור לו למחול עד שיבקשו ממנו המחילה וכן אי אמר שרו לי תגראי ברישא הרי הוא כשואל חלק ירושתו שמחוקי כבוד התורה הוא זה אבל במקום שאינו מחוקי התורה אם הוא נהנה בעוה"ז לכבוד התורה נוטל חייו מן העולם הבא אבל במקום שאין מכירין אותו מותר לו להודיע את עצמו אבל יזהר שלא ישים כוונתו בלמודה בשביל שיכבדוהו בני אדם ולא לאסוף עושר בעבורה אמרו חכמים אל תאמר אשנה בשביל שאהא רב אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא.
<h2>דף לה:</h2>
אע"פ שהסבות המונעות האדם מהתלמוד האמיתי רבות אין ספק כי יוכל האדם להשיג דרך עץ החיים כמ"ש [משלי ט"ו] אורח חיים למעלה למשכיל כי ביד האדם להכריח כוחותיו הגופנים לבוא תחת ממשלת השכל כי קרוב אלינו דבר השי"ת בפינו ובלבבינו לעשותו.
<h2>דף סז:</h2>
אין דבר בתורה כי אם לתועלת גדולה וכללי המצות הם בגוף ורומזות אמת בנפש, כל ישראל שיש להם חלק לעוה"ב מסכימים לזה ואם יש מצות שנתנה התורה בהם הטעם הוא כנקודה מתועליותיה, והדברים הרמוזים בתורה לאשר חננם השם יתעלה אין להם תכלה, ועל העניינים הצפונים במצות אומר היה ר"ע [עי' כלה רבתי פ"ו] אילו השמים והארץ יריעות לא היו מספיקים לתורה שלמדתי מרבותי, וכלל המצוה תלוי בג' דברים בדיבור ובמחשבה ובמעשה וזהו שכתיב כי קרוב אליך הדבר מאד, ואלו הג' חלקים הם כנגד החכמה והתבונה והדעת וכלל הוא שאפי' מצוה קלה שבתורה רומזת באמיתות בידיעת החכמה מה שלא ימד ולא יספר.
